במסגרת זו נקבע בסעיף 15(ה) כדלקמן:
"תחולתו של סעיף 13 [הסעיף המתקן את סעיף 56 לחוק העקרי – א.ג.] לגבי סכומי מס שיוחזרו כאמור בסעיף 56 לחוק העקרי, החל ביום ט"ז בתשרי התשמ"ו (1 באוקטובר 1985), ובילבד שסכומים שיש להחזירם כאמור בשל סכום ששולם לפני המועד האמור והם מוחזרים לאחר המועד האמור, יוחזרו בתוספת ריבית מיום תשלום סכום היתר עד המועד האמור, בשיעורים שחלו בתקופה האמורה מכוח סעיף 56 לחוק העקרי לפני תקונו בחוק זה, ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית בעד התקופה שלאחר היום האמור".
קביעה זו של המחוקק מכריעה במחלוקת מושא הליך זה. לפיה, החזרים הנוגעים לסכומי מס רכוש ששולמו טרם 1.10.85 יושבו בצרוף הריבית שנקבעה מעת לעת בסעיף 56 בנוסחיו טרם תיקון 18, והפרשי הצמדה יתוספו להם רק בנוגע לתקופה שלאחר המועד האמור.
כך, בעיניין גרנות הנזכר לעיל נדון סעיף 181ג לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן "פקודת מס הכנסה") שבנוסחו בעת הרלבנטית לא כלל הוראת שערוך, ובית המשפט העליון הסיקה בדרך פרשנית.
...
הכרעה
על רקע כל אלה, אני קובע כי על הנתבעת להשיב לתובע את סכום המס ששילם בערך נומינלי (כמובא לעיל בפיסקה 1 לפסק הדין), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בסעיף 1 לחוק מס רכוש בנוגע לתקופה שמיום 1.10.1985 ועד לתשלום בפועל, וכן בצירוף הפרשי ריבית בנוגע לתקופה שקדמה ליום 1.10.1985 וזאת לפי שיעורי הריבית שנקבעו בסעיף 56 לחוק מס רכוש בנוסחיו שקדמו לתיקון 18, בנוגע לתקופות הרלבנטיות.
אני ער לעתירת התובע, שהוצגה בסיכומיו, כי בפסק הדין ייקבע סכום ולא אופן החישוב, אך זו הועלתה בשיהוי ניכר ודינה להידחות.
ובנוסף, מקביעת בית המשפט המחוזי בהליך הערעור, כי הוצאות הליך הערעור יישקלו בידי ערכאה זו.
על רקע כל אלה אני קובע, כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורכי דינו כולל מע"מ בסכום של 10,000 ₪.
